לֹא יְעוֹרֵר אָדָם עַל מֵתוֹ. אֵי זְהוּ הָעֵירוּר. מַזְכִּירָתוֹ בֵּין הַמֵּתִים. וְלֹא יַסְפִּידֶנּוּ. אֵי זֶהוּ הֶסְפֵּד. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לוֹ הֶסְפֵּד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. הָדָא דַתְּ אָמַר בְּיָשָׁן. אֲבָל בְּחָדָשׁ מוּתָּר. אֵי זְהוּ חָדָשׁ וְאֵי זְהוּ יָשָׁן. חָדָשׁ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. יָשָׁן לָאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. תַּנֵּי. לֹא תָעוֹרֵר אִשָּׁה לִיוִייָתָהּ בְּמוֹעֵד. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא אָמַר. לְוִייָתָהּ כְּמַה דְתֵימַר הָֽ֝עֲתִידִ֗ים עוֹרֵר לִיוְיָתָן׃ תַּנֵּי. לֹא יִשָּׂא אָדָם אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים אֲפִילוּ בַקֶּבֶר. אָמַר רִבִּי יָסָא. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירָע.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא יעורר וכו'. כדפרישית במתניתין:
הדא דאת אמר לא יספידנו בישן שהוא לאחר שלשים יום:
לא תעורר אשה לויתה במועד. בעלה חיבור שלה כדרב נחמן וכו' מלשון העתידים עורר לויתן שעורר עצמו להיות בוכה על החיבור שנפרדו זו מזו:
אפי' בקבר. שכבר מתו והן בקבר מפני מעשה שאירע שהוציאה אחד מבניה מהקבר להיות מבקשת עלילה על בעלה שהמית אותו:
תַּנֵּי. הַמַּעֲבִיר אָרוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לִיקוּט עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי אָחָא. הָדָא דַתְּ אָמַר בְּאָרוֹן שֶׁלְאֶבֶן. אֲבָל בְּאָרוֹן שֶׁלְעֵץ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לִיקוּט עֲצָמוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְאֲפִילוּ תֵימַר בְּאָרוֹן שֶׁלְעֵץ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לִיקוּט עֲצָמוֹת. אֵי זֶהוּ לִיקוּט עֲצָמוֹת. מַעֲבִירָן בָּאֶפִּיקַרֵסִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְתַנֵּי כֵן. לִיקוּט עֲצָמוֹת מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם מִשֶׁיִּתְאַכֵּל הַבָּשָׂר. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. לִיקוּטֵי עֲצָמוֹת כִּשְׁמוּעָן. תַּנֵּי. אֵין שְׁמוּעָה לְלִיקוּטֵי עֲצָמוֹת. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. וְהוּא שֶׁשָּׁמַע לְמָחָר. אֲבָל אִם שָׁמַע בּוֹ בַיּוֹם יֵשׁ שְׁמוּעָה לְלִיקוּטֵי עֲצָמוֹת. וְיֵשׁ שִׁיעוּר לְלִיקוּטֵי עֲצָמוֹת. תַּנָּא נִיקוֹמַכַי קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. אֵין שִׁיעוּר לְלִיקוּט עֲצָמוֹת. כְהָדָא רִבִּי מָנָא הוֹרֵי לְרִבִּי הִלֵּל דְּכִיפְרָא 5b לִקרוֹעַ וּלְהִתְאַבֵּל כְּרִבִּי אָחָא. שֶׁלֹּא לְהִיטַּמְּאוֹת כְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּנֵּי. לִיקוּטֵי עֲצָמוֹת אֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן קִינִּים וָנֶהִי. אֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן לֹא בִרְכַת אֲבֵלִים וְלֹא תַנְחוּמֵי אֲבֵלִים. אֵילּוּ הֵן בִּרְכֹת אֲבֵלִים. מַה שֶׁהֵן אוֹמְרִים בַּשּׁוּרָה. תַּנֵּי. אֲבָל אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן דְּבָרִים. מָהוּ דְבָרִים. רַבָּנִן אָֽמְרֵי. קִילּוּסִין.
Pnei Moshe (non traduit)
היו חצובות. מכבר בזה היא תפלוגתא דר' יהודה ורבנן במתני':
הכל מודים שלא יקוץ לו ארזים. ממחובר במועד וכן לא יחצוב לו אבנים מן הקרקע:
תני המעביר ארון וכו'. זה כתיב לעיל בפרק ח' דבפסחים בהלכה עד רבנן אמרי קילוסין וע''ש:
משנה: אֵין חוֹפְרִין כּוּכִין וּקְבָרוֹת בַּמּוֹעֵד. אֲבָל מְחַנְּכִים אֶת הַכּוּכִין וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת וְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ נְסָרִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהודה אומר לא תסיד מפני שניוול הוא לה. מצטערת היא בכך ודוקא בסיד שאינה יכולה לקפלו במועד אבל אם יכולה לקפלו במועד מותר שאף על פי שהיא מצירה עכשיו שמחה היא לאחר כך במועד גופיה וכן הלכה:
ועושה אשה תכשיטיה במועד. כגון לתת כחול בעיניה ולהשוות שער האשה שלא יתפזר ומעברת צבע אדום על פניה ומעברת סכין על פניה שלמטה וכן כל כיוצא בזה:
אבל מחזיר הוא גרושתו. שאין שמחה כל כך אלא באשה חדשה שלא היתה לו מעולם:
מתני' אין נושאין נשים במועד. מפני ששמחה היא לו ואין מערבין שמחה בשמחה. כדיליף בגמרא מקראי:
ר' יהודה אוסר להביא עצים ולעשות נסרים בתחלה לצורך הארון דטירחא יתירא היא אלא א''כ יש עמו נסרים מנוסרות קודם יום טוב ואין הלכה כר' יהודה:
וארון עם המת בחצר. באותו חצר שמת שם מותר לנסר הנסרי' לעשות ארון אבל בחצר אחרת לא שלא יאמרו מלאכה אחרת הוא עושה לפי שאין דרך לעשות ארונות לרוב מתים ולא שנו אלא באדם שאינו מפורסם אבל באדם מפורסם עושין לו ארון ואפילו בשוק ולדידן שאנו מתי מספר כל אדם הוי מפורסם:
ועושין נברכת. של כובסין ובגמרא קאמר זה הבקיע מקום שבוקעין ועושין כתושבת להיות מתוקן לכבס בו הבגדים ולית ביה טרחא כולי האי:
מתנ' אין חופרין כוכין. הן המערות שתחת הקרקע וקברות העשויין בחפירה ובנין במועד כדי להקבר מת שימות לאחר המועד:
אבל מחנכין. שאם היה ארוך מקצרו ואם היה קצר מאריך ומרחיב בו:
הלכה: אֵי זֶהוּ חִינּוּךְ קֵבָרוֹת. רִבִּי יוֹסֶי בַּר נוֹהֲרַיי אָמַר. סָדוֹ בַסִּיד. רַב חִסְדָּא אָמַר. אִם הָיָה אָרוֹךְ מְקַצְּרוֹ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מַאֲרִיךְ בּוֹ מִצַּד אֶחָד וּמַרְחִיב בּוֹ מִצַּד אֶחָד. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. מַאֲרִיךְ בּוֹ וּמַרְחִיב בּוֹ בֵּין מִצַּד אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי צְדָדִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר''ח ופליג אלא מאריך בו וכו':
מאריך בו מצד אחד וכו'. כלומר ובלבד שלא יתקן אותו משני צדדים:
גמ' סדו בסיד. מבפנים לחזקו:
וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד. זֶה הַבְּקִיעַ. כָּל שֶׁהוּ תוֹשָׁב נִקְרָא בְּקִיעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
זה הבקיע וכו'. כדפרישית במתני':
וְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר. הָדָא דַתְּ אָמַר בְּמֶת שֶׁאֵינוֹ מְפוּרְסָם. אֲבָל בְּמֵת שֶׁהוּא מְפוּרְסָם עוֹשִׂין לוֹ אָרוֹן אֲפִילוּ בַשּׁוּק. כַּד דְּמָךְ רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין עַבְדּוֹן לֵיהּ אָרוֹן בַּשּׁוּקָא. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁלֹּא יִקּוֹץ לוֹ אֲרָזִים. וְדִכְווָתָהּ לֹא יַחְצוֹב לוֹ אֲבָנִים. הָיוּ חָצוּבוֹת. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
היו חצובות. מכבר בזה היא תפלוגתא דר' יהודה ורבנן במתני':
הכל מודים שלא יקוץ לו ארזים. ממחובר במועד וכן לא יחצוב לו אבנים מן הקרקע:
תני המעביר ארון וכו'. זה כתיב לעיל בפרק ח' דבפסחים בהלכה עד רבנן אמרי קילוסין וע''ש:
משנה: אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד לֹא בְּתוּלוֹת וְלֹא אַלְמָנוֹת, וְלֹא מְיַיבְּמִין מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. אֲבָל מַחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בַּמּוֹעֵד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא תָּסוּד מִפְּנֵי שֶׁנִּוּוּל הוּא לָהּ:
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהודה אומר לא תסיד מפני שניוול הוא לה. מצטערת היא בכך ודוקא בסיד שאינה יכולה לקפלו במועד אבל אם יכולה לקפלו במועד מותר שאף על פי שהיא מצירה עכשיו שמחה היא לאחר כך במועד גופיה וכן הלכה:
ועושה אשה תכשיטיה במועד. כגון לתת כחול בעיניה ולהשוות שער האשה שלא יתפזר ומעברת צבע אדום על פניה ומעברת סכין על פניה שלמטה וכן כל כיוצא בזה:
אבל מחזיר הוא גרושתו. שאין שמחה כל כך אלא באשה חדשה שלא היתה לו מעולם:
מתני' אין נושאין נשים במועד. מפני ששמחה היא לו ואין מערבין שמחה בשמחה. כדיליף בגמרא מקראי:
ר' יהודה אוסר להביא עצים ולעשות נסרים בתחלה לצורך הארון דטירחא יתירא היא אלא א''כ יש עמו נסרים מנוסרות קודם יום טוב ואין הלכה כר' יהודה:
וארון עם המת בחצר. באותו חצר שמת שם מותר לנסר הנסרי' לעשות ארון אבל בחצר אחרת לא שלא יאמרו מלאכה אחרת הוא עושה לפי שאין דרך לעשות ארונות לרוב מתים ולא שנו אלא באדם שאינו מפורסם אבל באדם מפורסם עושין לו ארון ואפילו בשוק ולדידן שאנו מתי מספר כל אדם הוי מפורסם:
ועושין נברכת. של כובסין ובגמרא קאמר זה הבקיע מקום שבוקעין ועושין כתושבת להיות מתוקן לכבס בו הבגדים ולית ביה טרחא כולי האי:
מתנ' אין חופרין כוכין. הן המערות שתחת הקרקע וקברות העשויין בחפירה ובנין במועד כדי להקבר מת שימות לאחר המועד:
אבל מחנכין. שאם היה ארוך מקצרו ואם היה קצר מאריך ומרחיב בו:
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא תָּסוּד מִפְּנֵי שֶׁנִּוּוּל הוּא לָהּ׃ תְּרֵין אֲמוֹרִין רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. בְּסִיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ בְתוֹךְ הַמּוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ בְתוֹךְ הַמּוֹעֵד דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מָה דְאָמַר רִבִּי חֲנִינָה רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְרִבִּי יוֹדָה כְדַעִתֵּיהּ. כְּמַה דְרִבִּי יוּדָה אָמַר תַּמָּן. צָרַת שָׁעָה צָרָה. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא. נִיווּל שָׁעָה נִיווּל. הֲוֵי דוּ אָמַר. בְּסִיד שֶׁהוּא מַתָּרָתוֹ בְתוֹךְ הַמּוֹעֵד נֶחְלְקוּ. אֲבָל בַּסִּיד שֶׁהִיא מַתָּרָתוֹ לְאַחַר הַמּוֹעֵד דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא ידעין. אנחנו מאן מינייהו דר' קנניה ור' מנא אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר ר''ח וכו' ר' יהודה כדעתיה. דאמר בע''ז שם נפרעין מהן בימים שלפני אידיהן מפני שהוא מיצר לו ולשיטתיה אזיל ר' יהודה במה דקרי תמן צרת שעה צרה כן נמי קרא הכא ניוול שעה ניוול הוי דהוא אמר וכו' ש''מ דר' חנניה הוא דמוקי פלוגתייהו בסיד שהיא מתירתו בתוך המועד נחלקו ור' יהודה אוסר משום דס''ל ניוול שעה הוי ניוול בשעה שמניחתו על פניה במועד:
וחורנה. ואחרינא אמר דלא פליגי אלא בסיד שאינה מתירתו עד לאחר המועד ובהא הוא דר' יהודה אוסר ולת''ק אפי' בכה''ג שרי מפני ששמחה הוא לאחר זמן:
תרין אמורין. תרי אמוראי פליגי במה נחלקו ר' יהודה וחכמים. וגרסי' להא בפ''ק דע''ז בהלכה א'. בסיד שהיא מתירתן בתוך המועד נחלקו. שהיא נוטלתו מעל פניה לאחר יום ויומים ובתוך המועד בהא הוא דנחלקו דת''ק שרי מכיון דאית לה הנאה במועד גופיה ור' יהודה אוסר שלפי שעה היא מצטערת במועד כל זמן שהיא על פניה. ד''ה אסור. מכיון דבמועד אין לה הנאה כ''א ניוול:
וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בַּמּוֹעֵד. וְאֵילּוּ הֵן תַכְשִׁיטֵי אִשָּׁה. גּוֹדֶלֶת וְכוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת וְנוֹטֶלֶת אֶת שְׂעָרָהּ וְאֶת צִיפָּרְנֶיהָ וּמְעֲבֶרְת כְּלִי חָדָשׁ עַל פָּנֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְיָה. בְּלָשׁוֹן נָקִי הִיא מַתְנִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואלו הן תכשיטי אשה וכו' בלשון נקי היא מתניתא. דעל פניה שלמטה קאמר שמעברת כלי חרס להעביר השער וברייתא לשון נקי נקט:
אֲבָל מַחֲזִיר הוּא אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. מִפְּנֵי (שֶׁשִּׂמְחָה) [שֶׁאֵינָהּ שִׂמְחָה] הִיא לוֹ. הָדָא דַתּ אֲמַר מִן הִַנִּישּׂוּאִין. אֲבָל מִן הָאֵירוּסִין אָסוּר.
רִבִּי אִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. עַל שֵׁם שֶׂאֵין מְעָֽרְבִין שִׂמְחָה בְשִׂמְחָה. רִבִּי לָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא כִּ֣י ׀ חֲנוּכַּת הַמִּזְבֵּ֗חַ עָשׂוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְהֶחָ֖ג שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא מַלֵּ֖א שְׁבוּעַ זֹ֑את. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי הַטּוֹרַח. תַּנֵּי אֲבָל מִתְכַּוֵּין הוּא וְנוֹשֵׂא מֵעֶרֶב הָרֶגֶל. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ עַל רִבִּי חֲנִינָה לֵית הִיא פְלִיגָא. אָמַר רִבִּי בָּא. עֲלַת כַּלְּתָא נַפְקַת טִרְחוּתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' בא עלת כלתא וכו'. אדלא פליגא על ר' אלעזר קאי וכדפרישית. אבל מן האירוסין אסור. להחזיר גרושתו דאכתי חדשה היא לו:
אבל מתכוין הוא. להמתין ונושא בערב הרגל. לית הדא פליגא על ר' אלעזר. דקאמר מפני הטורח דמשום חד יומא ליכא למיחש כדקאמר לקמן עלת כלתא נפקת טרחות'. כשיכנסה הכלה לחופה כבר יצאת הטירחא דעיקר טירחא חד יומא היא הלכך בערב הרגל מותר וכן לית הדא פליגא על ר' יוחנן דקאמר מפני ביטול פריה ורביה משום דמפני חד יומא לא משהי אינש לנפשיה להמתין עד הערב דדילמא לא מתרמי ליה לישא בהאי יומא. ואפי' על רבי חנניה לא פליגא. דקאמר לפישאין מערבין שמחה בשמחה משום דעיקר שמחה חד יומא הוא ושאר יומי דרגל לא חשיב שמחה בשמחה:
מפני הטורח. במועד:
ר' לא. הוה שמע לה שאין מערבין שמחה בשמחה מן הדא דכתיב גבי שלמה:
הלכה: אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד. 6a שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי בִיטּוּל פִּרְייָה וְרִבְייָה. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יָסָה. הָעֶבֶד מָהוּ שֶׁיִּשָּׂא בַמּוֹעֵד. אָמַר לוֹן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וְאָמַר שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי בִיטּוּל פִּרְייָה וְרִבְייָה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד מְצוּוֶה עַל פִּרְייָה וְרִבְייָה. וְכָל שֶׁהוּא מְצוּוֶה עַל פִּרְייָה וְרִבְייָה אָסוּר לוֹ לִישָּׂא בַמּוֹעֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
נישמעינה מן הדא. דתנינן שם מי שחציו עבד וכו' וקתני ליבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה וכו' וכל שהיא מצווה וכו' ומטעמא דאמרן:
גמ' משום ביטול פריה ורביה. שאם אתה אומר נושאין נשים במועד ימתינו הכל ויצפו לישא במועד שיהו עושין סעודה אחת למועד ולנשואין ואין אדם נושא אשה כל השנה כולה. וגרסי' להא בפ''ד דגיטין בהלכה ה':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source